תנורי טרקוטה בעיר כבושה הוא סיפור זיכרונותיה של המחברת, שנולדה זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, באביב 1938, למשפחה יהודית אמידה בצ´רנוביץ - עיר קטנה שהייתה בעבר חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. האנטישמיות הגוברת לא הרתיעה את בני משפחתה, והם המשיכו לחיות חיי-נוחות בצ´רנוביץ.

יום אחד, בשנת 1940, פלשו הרוסים לאזור והשתלטו עליו. זמן קצר אחר כך גויס אביה של המחברת לצבא האדום. בשנת 1941 תקפו הגרמנים את האזור, בסיוע הרומנים, וכבשו אותו מידי הרוסים. כל היהודים נכלאו מיד בגטו צ´רנוביץ, ורבים נשלחו למחנות ריכוז ועבודה בטרנסינסטריה, רחוק מעיר מגוריהם; גם אמה של המחברת נשלחה למחנה, ובתה, שהייתה אז ילדה קטנה, נמסרה למשמורת סבתה בגטו. עם תום המלחמה, ומקץ שנים ארוכות של נתק וחוסר ודאות באשר לגורל הוריה של המחברת, התאחדה המשפחה הקטנה ועלתה לישראל.

תנורי טרקוטה בעיר כבושה מתאר את המאורעות הללו מנקודת מבטה של ילדה קטנה, שסיפורה האישי והמשפחתי שזור באירועים הדרמתיים של המאה העשרים באירופה ובישראל. הספר מתאר ילדות בתקופת השואה, אך זהו סיפור אופטימי על הישרדות, על קשר אמיץ שנרקם בין נכדה לסבתה ועל התחדשות.

עלית אולשטיין היא פרופסור אמריטה לחינוך לשוני באוניברסיטה העברית בירושלים. היא סבתא מאושרת וספרה מוקדש לתשעת נכדיה ונכדותיה.